הטיפולים שלנו
אנקופרזיס הוא מצב שבו אדם חווה דליפת צואה לא רצונית, לרוב כתוצאה מעצירות כרונית. במצב זה, הצואה מצטברת במעי הגס, מתקשה והופכת לקשה מאוד לפליטה. עם הזמן, הצואה מתחילה להתרכך ולדלוף החוצה, משום שהשרירים הרלוונטיים אינם מצליחים לשמור על השליטה הנדרשת. תופעה זו נפוצה בעיקר בקרב ילדים, אך עשויה להופיע גם אצל מבוגרים, במיוחד כאלה הסובלים מהפרעות נוירולוגיות או מתסמונות שונות המשפיעות על פעילות המעיים. רבים מן החולים נאלצים גם להתמודד עם אי-נוחות ולעיתים מבוכה, מה שגורם להורים ולמטופלים להתעלם מהבעיה או להימנע מטיפול.
עצירות כרונית: הגורם המרכזי אנקופרזיס הוא עצירות ממושכת, שגורמת להצטברות צואה במעי הגס. כאשר הגוף מתקשה להיפטר מהצואה, היא הופכת ליבשה ונוקשה, מה שמגביר את חוסר הנוחות ומוביל לדחפים לא רצוניים ולבריחת צואה. במקרים רבים, ילדים נמנעים מלהשתמש בשירותים מסיבות שונות (כמו פחד משירותים ציבוריים או חוויות שליליות קודמות), מה שמחמיר את הבעיה.
גורמים רגשיים והתנהגותיים: מצבי לחץ, חרדה, בעיות משפחתיות או קשיים רגשיים יכולים לתרום להתפתחות אנקופרזיס. ילדים החווים שינויים משמעותיים בחייהם, כגון מעבר דירה, לידת אח חדש או בעיות בבית הספר, עלולים לפתח הרגלים של התאפקות ממושכת שגורמים לעצירות ולבריחת צואה בלתי רצונית.
תפקוד לקוי של שרירי פי הטבעת: במקרים מסוימים, שרירי פי הטבעת אינם מתפקדים כראוי, מה שעלול להוביל לאובדן שליטה על היציאות. מדובר במצב שיכול לנבוע ממחלות נוירולוגיות, פגיעות בעמוד השדרה או ניתוחים באזור הרקטום.
תזונה לקויה: חוסר בסיבים תזונתיים בתפריט היומי, צריכת מזון מעובד בכמות גבוהה ומיעוט שתיית מים עלולים לגרום לעצירות, אשר מובילה לאנקפורזיס. ילדים הניזונים מתפריט דל בסיבים, שאינם צורכים מספיק ירקות ופירות, נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את התופעה.
הרגלי שירותים לא תקינים: הימנעות מהליכה לשירותים בזמן הנכון או דחיית הצורך ביציאה תורמת לעצירות ולפגיעה ברפלקסים הטבעיים של הגוף. הרגלים לקויים אלו נפוצים בעיקר בקרב ילדים, אך קיימים גם אצל מבוגרים שנמנעים משימוש בשירותים עקב לחץ חברתי או סיבות אחרות.
כאמור, מלבד חוסר הנוחות הפיזית, אנקופרזיס עלול לגרום למצוקה רגשית משמעותית, במיוחד בקרב ילדים. הסובלים מהתופעה עלולים לחוות ירידה בביטחון העצמי, קשיים חברתיים ואף דיכאון או חרדה. לעיתים קרובות, ילדים הסובלים מאנקפורזיס נתקלים בהקנטות מצד בני גילם, מה שעלול להחמיר את תחושת הבידוד שלהם ולגרום להימנעות מאינטראקציות חברתיות. לכן חשוב מאוד כהורים לשים לב למצבם הרפואי של הילדים ולגשת לאבחון במידת הצורך. האבחון נעשה לרוב על ידי רופא ילדים או גסטרואנטרולוג, המתשאל את המטופל והוריו לגבי תדירות היציאות, הרגלי התזונה והמצב הרגשי. לעיתים יש צורך בבדיקות דימות, כמו צילום רנטגן של הבטן, כדי לבדוק האם קיימת הצטברות של צואה במעי הגס. לאחר האבחון תוכלו לפנות לטיפול במכון מומחה כמו לב פיזיו.
שינויים תזונתיים: הטיפול באנקופרזיס מתחיל בדרך כלל בשינוי הרגלי התזונה, תוך דגש על תזונה עשירה בסיבים, שתייה מרובה של מים והימנעות ממזון מעובד.
טיפול רפואי: במקרים חמורים יותר, הרופא עשוי להמליץ על שימוש בחומרים משלשלים או בנרות רקטליים כדי להקל על העצירות ולסייע בריקון המעי.
פיזיותרפיה ושיקום רצפת האגן: פיזיותרפיה המתמקדת בחיזוק שרירי רצפת האגן ושיפור תפקוד שרירי פי הטבעת יכולה להיות פתרון יעיל, במיוחד בקרב מטופלים הסובלים מתפקוד לקוי של השרירים באזור.
תמיכה רגשית והתנהגותית: במקרים שבהם אנקפורזיס נגרם מגורמים רגשיים, טיפול פסיכולוגי או ייעוץ התנהגותי יכולים לעזור לילד (או למבוגר) להתמודד עם הקשיים ולהפחית את החרדה סביב השימוש בשירותים.
יצירת שגרה נכונה: הקניית הרגלי שירותים בריאים, כמו ישיבה על האסלה בזמנים קבועים לאחר ארוחות, יכולה לשפר משמעותית את המצב ולמנוע הישנות של התופעה.
טיפול נכון והדרכה מתאימה יכולים לשפר את איכות החיים של הסובלים מהתופעה ולמנוע את חזרתה בעתיד. למידע נוסף ולקביעת טיפול במכון לב פיזיו צרו איתנו קשר עוד היום.
